שלושה טיפים שיגרמו לכם להאמין שאתם כן פוטוגנים!

מכירים את זה שבכל פעם שחברים מעלים תמונות שלכם אתם רוצים לקבור את עצמכם? תמונות  מהנופש או החתונה של חברים וכולם תמיד נראים עלא-כיפאק ורק אתם חושבים אולי לדווח בפייסבוק על תמונות לא חוקיות רק בשביל הסכוי שהתמונות האלו ירדו מהרשת…

איכשהו תמיד הסנטר הכפול נראה שם מחומש, וכלם נראים רזים ורק אני ענקית, החיוך שלי תמיד עקום והתאורה אף פעם לא מחמיאה לי…
מוכר?
לרב אנחנו אומרים על עצמנו: ״טוב, אנחנו לא פוטוגנים…״ ובטוחים שנידונו למאסר עולם של תמונת פרופיל עם משקפי שמש ענקיות/מאחורי עץ או סתם ממש מרחוק…

 אבל האמת היא, שעוד לא פגשתי מישהו שהוא לא פוטוגני.
ממש כך,
כלומר, נכון, יש בינינו רמות שונות של פוטוגניות – אבל אין אדם ש״לא יכולה לצאת לו תמונה טובה״. פשוט אין.
אז במה זה תלוי?
  

 בשני דברים –
ראשית, במידת הנינוחות שלכם מול המצלמה. רובם המוחלט של  ה״לא פוטוגנים״ למיניהם הם אנשים שלא ממש מרגישים נח מול המצלמה, וזו, רבותי, הסיבה העיקרית, שאנחנו לא יוצאים טוב בתמונות.
שנית, בצלמ/ת. צריך לדעת לצלם תמונה מחמיאה. לכוון את המצולמים שלך, או פשוט לדעת לעמוד במיקום הנכון.
 

 אבל, מאחר ואתם לא ממש יכולים לדעת מי הצלם שעומד מולכם או מה מידת ההקפדה שלו על צילום בזויות מחמיאות – הנה כמה טיפים שישדרגו את התמונות שלכם פלאים:

1. גובה. זוית נכונה לצילומים היא מגובה העיניים שלכם ומעלה. מאחר והדבר הראשון כצופים מסתכלים עליו בתמונה הוא פני המצולמים, צלם נמוך/שמצלם מזווית נמוכה מצלם לכם בעיקר את הסנטר. מאחר ולרובנו יש איזשהו אישיו עם הסנטר שלהם, אתם יכולים להבין שמשיכת תשומת לב יתרה על ידו היא ביג נו-נו.
שימו לב שתמיד כשמצלמים את תחרויות מלכת היופי כשמצלמים אותן מהחזית הן נראות יופי, אבל כשמעבירים את השידור למצלמה שעומדת ממש בתחתית הבמה הן פתאום נראות זוועה וכולנו שמחים ומתחילים לרכל עליהן…   
יש דברים בגו.

2. פרונט. כשמצטלמים בחבורה (בשורה, בקבוצה, עם המשפחה…) מי מכם שמרגיש שהוא קצת מלא יותר מהחבר׳ה שלו, או שהוא בולט יותר – שיתפוס מקום באמצע החבורה וייתן לגוף של מי שעומד מצדדיו להיות קצת לפניו. לא, זה לא כי אנחנו מתביישים בגוף שלנו – אלא שזה פשוט תוחם אותנו באופן מחמיא יותר.כשהגוף שלנו הוא חלק מהמסגרת של הקבוצה (כי אנחנו עומדים בקצה), אנחנו נראים גדולים יותר ביחס לשאר העומדים לידינו וזה לא משנה אם בפועל אנחנו דומים במידות גופנו.
הנה דוגמה, של צילום לא מקצועי לגמרי – שמדגים בדיוק מדוע תחימה של קווי גוף נותנת אשליה של משהו פחות רחב (שימו לב שהראש שחבוש בכובע נראה משמעותית קטן יותר מהראש הגלוי, למרות שאלו אותם ראשים שצולמו בהפרש של פחות מדקה בין תמונה לתמונה):
  

3. רוורס. לאנשים יש נטייה להשען אחורה כשהם מצטלמים. לפעמים זה כדי ליישר קו עם מי שמצטלם איתנו, לפעמים זה נסיון להתרחק טיפה מהצלם.. כך או כל – אין זוית שיותר מוציאה אתכם מפרופורציות מאשר ההשענות הזו אחורה. נא להמנע.
נסו לעמוד ישר, לא זקופים כמו חיילים, אבל ישר, או אפילו להשען קדימה מעט… זה יהיה הרבה יותר מוצלח.

 לסיום,
לכולנו יש זוויות מחמיאות יותר או פחות.
אל תפסיקו לחפש את הזויות שגורמות לכם לאהוב את התמונות שלכם. זיכרו, לכל אחת ואחד יכולות לצאת תמונות טובות!

אתם כן פוטוגנים.
מלה שלי.