צילום תינוקות וילדים בסביבה טבעית.

ולד לכם תינוק, אתם מתרגשים, רוצים לשמור את הרגעים המתוקים האלו לנצח, את הלחיים השמנמנות, את הקמטוטים המתוקים במרפק, את הרכות הבלתי נגמרת בכל פעם שמרימים אותו?
נפלא.
ואז אתם מחליטים שאתם רוצים למצוא צלמת, שתעזור לכם ללתעד את כל הרגעים הקטנים והמופלאים הללו.
גם נפלא. יותר ויותר אנשים מחפשים בשנים האחרונות צילומי ניו בורן או צילומי ילדים.

 ואכן אני שומעת הרבה שאלות לגבי העניין,

״אני מחפשת צילומי ניו בורן, אבל מקוריים״
״הילדה שלי בת שנה ואני רוצה לערוך לה צילומים מקצועיים״
״איפה כדאי להצטלם?״
״מי מכירה צלמת מומלצת לצילומי ניו בורן?״
״למי יש סטודיו עם המון אביזרים״?

לא, לא, לא!
עזבו את זה, באמת.

כלומר, אין כאמור שום בעיה לחפש צילומים מקצועיים לילדים המתוקים שלכם, אבל אני רוצה להציע לכם כיוון מחשבה אחר לגבי אופי הצילומים.
 

לפני שאתם ממשיכים לקרוא – תענו לי על שאלה אחת: אתם אוהבים את הילד שלכם?
נכון שכן?
 

 צילומי סטודיו הם נישה צילומית נהדרת. אבל היא לחלוטין מתאימה יותר להפקות אפנה, צילומי מוצר, ולשאר צילומים מקצועיים שמטרתם להוציא אותנו, המצולמים מוארים ויפים.
בצילומי סטודיו משתמשים בתאורה יחסית חזקה כדי להבליט ולטשטש את כל מה שצריך ובעצם להוציא לעולם תמונה מאוד יפה.
נשמע נהדר, אז למה בעצם לא לצלם שם ילדים?

ראשית, מבחינה טכנית – הסביבה של הסטודיו פחות מתאימה לטעמי לילדים.
הפלאשים החזקים לא תמיד נעימים לילדים קטנים ועל אחת כמה וכמה לתינוקות רכים (שימו לב שרב צילומי הניו-בורן הם של תינוקות ישנים… ראיתם פעם תינוקות קטנים ישנים באיזורים עם המון רעש והמולה? זה לא סתם.  כאשר התינוק מוצף יותר מדי, הוא הרבה פעמים ״יכבה״ את עצמו וילך לישון כי זה קצת יותר מדי בשבילו…), ובכלל תינוקות רכים זקוקים לסביבה ומגע מאוד מוכרים בחודשים הראשונים, וישנם תינוקות ששילוב של השכבה על משטח (גם אם נעים ורך) לא מוכר עם ״היעלמות״ של אמא או אבא (תינוקות קטנטנים לא מזהים שאמא נמצאת שם, אם זה מחוץ לטווח הראייה שלהם) יכול להיות עבורם חוויה לא נעימה.
 

 שנית – מבחינה תיעודית.
זוכרים ששאלתי אותכם אם אתם אוהבים את הילדים שלכם?
ילדים לא צריכים פוטושופ, או תאורה מחמיאה, הם לא צריכים להיות בפוזה של דוגמנים מקצועיים או ללבוש משהו שיבליט את החמידות שלהם.
הם מתוקים וקסומים כמו שהם. בדיוק בדיוק כמו שהם. לא?
אז למה לצלם אותם מחופשים, עם סרטים או נוצות או כובעים סרוגים על רקע כזה או אחר, במקום לצלם את החיים האמיתיים שלהם. פוזיציות מבויימות הן מאד חמודות, אבל למה לא להמשיך ולהתבונן בתמונות האהובות עם הבגדים שלו, והמיטה שלו, והבובות שמקיפות אותו בבית, עם הכלב המשפחתי ואולי עם האחים. איפה הוא משחק, ובאיזו תנוחה הוא אוהב להתכרבל, לצלם אותם אוכלים או יונקים…
למזכרת כזו ערך גבוה הרבה יותר מבחינת הזכרונות המשפחתיים שלכם.
ואגב, אם אתם מאד אוהבים את התלבושות הקטנות והאקססוריז לתינוקות – זה משהו שאפשר לעשות גם בבית, בכיף…

 שלישית – מבחינת ההורים.
פתיחת אפשרות כזו, של צילומים בסביבה טבעית גם מאפשר לכם למתוח את טווח צלומי הניו בורן. לרב, הצלמים שתדברו איתם ימליצו לכם לערוך צילומי ניו בורן עד גיל שלושה שבועות, כי זה הגיל שהכי קל (בדרך כלל) להרדים ולהרגיע ואז ״לעצב״ את הצילומים עם שיתוף פעולה מלא של התינוק הישן.
השבועות הראשונים לחיי התינוק בדרך כלל מלאים ב״הסתגלות״ לעולם, של התינוק וגם שלכם, ההורים. צילומים בסביבה טבעית אפשר לערוך  גם אחרי גיל זה, כי אין הכרח שהתינוק יישן, הרי אנחנו מתעדים אותו בבית, בפעילויות היום יום הרגילות שלו עם אמא או עם אבא…
זה אגב, גם מאפשר לכן, האמהות, להשתתף בצילומים בתחושה נוחה יותר.
לא יעזור, אחרי שתי הלידות שלי לא הייתי מוכנה להצטלם. הרגשתי עייפה, עם עיגולים שחורים סביב העיניים וגוף שרק מחלים מהלידה וראשית ההנקה.. לא התאים לי.
בגיל חודשיים, או שלושה הרגשתי כבר חזקה יותר, הילדים שלי היו נינוחים יותר אחרי שהתרגלו לעולם. יכולתי להנות מהדברים הרבה יותר, ואם היתה לי את האופציה אז גם לאזור אומץ לעמוד מול המצלמה.

 מילה לסיכום,
אני לא רואה בצילומי סטודיו משהו רע, או פוגעני, ממש ממש לא. יש לי לא מעט חברים שמצלמים תינוקות וילדים בסטודיו שלהם ועושים עבודה נהדרת, כן? יש צלמים שיודעים להתאים את התאורה לתינוקות, ויש תינוקות יותר נינוחים שיכולים לעבור את החוויה הזו בסבבה.
מהיכרותי עם אמהות ותינוקות, הבנתי כי לא כולם מודעים לכך שישנן אפשרויות אחרות, ולכן או קובעים צילומים שפחות מתאימים להם, או נמנעים בכלל מצילומים, פשוט בגלל שהם בטוחים שאין הרבה אפשרויות.

אם המאמר הזה דיבר אליכן או אליכם, אתם מוזמנים להרים לי צלצול, או לשלוח הודעה או מייל.
כי אפשר אחרת.

 תמרי
050-6403844
tamarigat@gmail.com