למה אי אפשר לכתוב לקהל יעד שהוא ״כולם״?

יש שלב כזה, שהמון עצמאים מכירים.

אפיון קהל היעד.

זה מעין בטוי כזה, שאמור להגדיר במדוייק מי אמור לרכוש מאיתנו שירותים או מוצרים.
יש כל מיני מטודות לאפיין קהל - פילוח אוכלוסיה, לדמיין אנשים ספציפים על שלל תכונותיהם ועוד כהנה וכהנה...
אבל לעצמאיות ועצמאים רבים יש בעיה בסיסית הרבה יותר:
אין להם קהל יעד מסויים.
עסקים רבים פונים לקהל מאד מאד רחב.

יש לי לקוחה שהיא קוסמטיקאית שחיה באיזור מרכזי. היא יכולה לעזור לגברים, לנשים, לצעירים, למבוגרים, לבעלי דיעות ותחביבים שונים ובאופן כללי קהל היעד שלה הוא ״מי שיש לו עור״ (שלשמחתנו - אלו כמעט כל בני האדם).
יש לי לקוח שהוא תזונאי. הוא יכול לעזור לכל מי שצריך איזושהי הכוונה בתזונה. מאחר ואנחנו חיים במאה ה21 - מדובר בבערך 80% מאוכלוסיית המדינה, והוא - גם יכול בניגוד לקוסמטיקאית לקבל ב״זום״, אז אפילו אין לו צורך להגביל את עצמו גיאוגרפית.

אז למה צריך לאפיין את קהל היעד? למה לא להזמין את כל אותם האנשים שיכולים להינות מכישורינו לרכוש מאיתנו ושכולנו נרוויח מהסיפור הזה?

הסיבה העיקרית היא - שעולם השיווק הוא עולם מוצף.
לא משנה כמעט מה המקצוע שלכם - יש כפי הנראה עוד המונים מאותו תחום בארץ (ובטח שבעולם, אם אתם פונים לשוק הבינ״ל), ואחת הדרכים הכי מוצלחות בשנים האחרונות לשווקעוברת דרך התוכן שאתם מעלים לרשת האינטרנט.
לא משנה באילו פלטפורמות שיווקיות תבחרו (רשתות חברתיות,רשימות תפוצה וניוז-לטרים, בלוג, אתר מקודם בגוגל, אפילו נטוורקינג און ליין או פיסי....) התוכן שלכם הוא מה שייצג אתכם בפני הצופים, ומה שיהיה כתוב בו הוא מה שיכריע האם הם גם ירימו את הצלצול אליכם או למישהו אחר.

אוקיי, אז איך קשור אפיון קהל יעד?

ראיתם פעם הצגה של שייקספיר, או איזו טרגדיה יוונית טובה?
מכירים את ה״נאומים״ בתחילת המחזה (פרולוג), או את הקטעים שבהם מקהלה יוונית מתחילה לדבר באופן דרמטי ומספרת מה קורה על הבמה?
הצלחתם להבין פעם על מה הם מדברים?
אלא אם אתם אנשי תיאטרון, או חובבי ספרות רציניים - התשובה היא כנראה ״לא״.
אבל כשהשחקנים על הבמה מדברים זה אל זה, או אליכם, כקהל, כאשר יש אינטראקציה בין מספר לשומע - הסיפור, אותו סיפור בדיוק - פתאום מובן הרבה יותר!!
למה?
כי בדרמה, השיחה מכוונת לאזניים של מישהו. יש ״קהל יעד״. הדובר יודע אל מי הוא מדבר, ויודע איך לדבר אליו באופן המתאים. כל התוכן הופך נהיר ומובן. כי הוא לא ״באויר״ אלא מיועד לנמענ/ים ספציפי/ים.

אותו דבר גם בתוכן השיווקי הכתוב שלכם.
אם תדברו באויר, תספרו על המוצר שלכם וכמה שהוא נפלא, תדברו על איזו בעיה כללית שאתם מניחים שקהל היעד שלכם אולי שמע עליה וזה עשוי לעניין אותם - אתם זורקים הרבה מילים לאויר... ולפח.

הקוראים שלכם, אלה שגוללים עשרות פוסטים מול העיניים בחמש דקות שהם פתחו את הרשת החברתית, אלה שעשו ״גוגל״ על המצקוע שלכם וקיבלו מליון וחצי תוצאות וצריכים להחליט להתחיל מאיפהשהוא... אם הם יתקלו בנאום כללי שלא מדבר ישירות אליהם ולא ייצר אצלהם חיבור מיידי כלשהו -  מיד יעברו הלאה.

לעומת זאת אם תחליטו שלמרות שהקהל שלכם הוא מאד רחב, היום אתם כותבים למבוגרים שביניהם, מחר לצעירים, בשבוע הבא תתנו סדרה של יחידות תוכן שמתאימות לאלו שמעולם לא התנסו בשירות כמו שלכם ולאחר מכן לתקופה תעלו תכנים שמיועדים לאנשים שכבר בקיאים בתחום ומחפשים את השלב הבא שלו...
זה נכון שזה אומר שלא לכל התכנים כולם יתחברו. שתכנים שונים ידברו לאנשים שונים.
אבל כך תוכלו לתפוס את תשומת ליבם של אותם אנשים שונים. שימו לב למילה הזו - תשומת לב.
הם ישימו את הלב שלהם אצלכם לרגע קצר. ושם זו ההזדמנות שלכם להיכרות אמיתית.

נסו ותיהנו,
תמרי גת
צילום, תוכן ואמנות המלה.