פרויקט אישי: **תנאים של חיבה**

מהם התנאים שאנחנו מציבות לעצמנו כדי להרגיש אהובות?
מהם התנאים שאנחנו מציבות לעצמנו כדי להרגיש אהובות על ידינו אנו?

אין מישהי שאנחנו מכירות שאין לה איזשהו עניין עם עצמה.  לאחת זה הסנטר, לאחת הזרועות, לאחת השיער, ולאחרת הקרסול, הקול, הocd הקטן…ולהרבה מאד מאיתנו זו הבטן.
הבטן.
המקום בו אנו מעכלות את העולם, פיסית ונפשית.
המקום שבו אנו יולדות רגשות וילדים.
המקום הזה, שכשאנחנו בסערת רגשות הוא כמעט תמיד הראשון לכאוב,שנולדים בו חיים,שמקבל את המזון שלנו מהעולם, מעבד אותו ומשם גם שולח החוצה את מה שאנחנו לא צריכות…הבטן. 

הבטן כמשל.
משל לכל התנאים האלו.
משל לכל הדברים שאנחנו מטשטשים כדי למצוא חן בעינינו ובעיני אחרים.
משל למקומות שאם רק מתקיים בהם תנאי מסויים, אנחנו מתגאות בהם, אבל בשניה שהתנאי לא מתקיים - אנחנו מתביישות בהם. 

אסתטיקה של רגשות.
״תנאים של חיבה״.

*************

בפרוייקט הזה, נעזרתי במודליות נשיות בשלל שלבי החיים יחד עם ויז׳ואל של צילומי הריון כדי להמחיש את הדיסוננס שלנו בין הגאווה כשיש תנאי חיצוני המתקיים, לבין הבושה ברגע, בשניה שהוא חדל מלהתקיים. 

ז׳אנר צילומי ההריון נפוץ מאד בשנים האחרונות, ולכן הווה הדמיה מצויינת למצב הזה שבו נשים מציגות לראווה ובגאווה את כרסן התופחת, אך בשניה שהתינוק יוצא כבר ״רוצות להכנס לג׳ינס״, קונות בגדים מטשטשים, מאוכזבות שהבטן לא יורדת…

המשל הזה נכון גם ל״תנאים״ נוספים, והוא בא על מנת להצביע על ההבניה וההתניה שכל אחת שמה לעצמה, אם בשל לחץ חיצוני ואם בשל תפיסת עולם פנימית שמקשה עלינו כל כך לאהוב את עצמנו כתנאי בסיסי (ואחר כך, כנדבך מעליו לחשוב גם איזה סטייל מוצא חן בעינינו והיינו רוצות לקדם בחיינו).

אין בפרוייקט הזה תשובות.
אין ״אם רק תשחררו את התנאים - הכל יהיה מצוין ואתן תהיו מאושרות״ - פשוט - כי הוא יוצא בדיוק מול כל אותם תנאים מקדימים, כל ה״אם״ ו״אז״ למיניהם, ומעלה את השאלה של שביעות הרצון שלנו מעצמנו, הקבלה שלנו את עצמנו והמירוץ של החיים המודרניים שבו אנחנו איכשהו תמיד מוצאות מה לא בסדר, ונותנות לאותו דבר להכתיב את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
כן, אותה מערכת שאמורה להיות מושתתת על אהבה וכבוד עצמי, ולא על תנאים אפשריים יותר או אפשריים פחות,
שגם כאשר מתקרבים ללהשיג אותם - לרב הם יהיו כמו קצה הקשת - היעד תמיד ממשיך להתרחק והמסע לשם מתארך עוד ועוד...

אני מקווה שמי שתצפה בתמונות הללו (או יצפה, לא נתעלם מרגשות הגברים שבינינו…) תוכל לזהות את השאלות הללו בתוכה, אולי לענות עליהן נקודתית, אולי לא...
אני יודעת שאותי השאלה הזו מובילה עמוק עמוק פנימה. 

מזמינה אתכן לפתוח את התמונות אחת אחת, לספוג רגע (רצוי במסך מלא ובסבלנו, בכוונה כל תמונה הושארה למשך כמה שניות... שיהיה זמן לשהות בה).
אם עלו לכן תהיות, שאלות או תובנות לאחר הצפייה - אשמח אם תחלקו אותם איתי, בתגובות.

תודה. 

*********************

הפרוייקט נוצר והופק על ידי, אך התהוותו התאפשרה על ידי אחוות נשים שהתקבצו והביאו אותו לידי הגשמה - ברצוני להודות להן:
המודליות: אלמוג עמיאל מורנו, נילי כספי, שחר גוזלן, יעל נתן-אלון, ליאת כהן-סימון.
לוקיישן: יוליה גריברגר
ייעוץ אמנותי: אילת בר נוי
השאלת שמלות בנדיבות ואחוות יוצרות: לילי צ׳ישנבסקי, סבינה פישמן.

 תודה גדולה לכולכן!